כשאנחנו חושבים על ביצועים הדבר הראשון שעולה בראש הוא תמיד המעבדים, אך ידוע כי בהזדמנויות רבות, ובמיוחד לגבי ריבוי משימות, זה גם חיוני RAM. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לנהל את זה טוב יותר? האם אתהכמה אנחנו צריכים ועד כמה הבחירה שלנו צריכה לקבוע מתי אנחנו הולכים לקנות טאבלט?
תזכורת חיונית: ככלל, אינך צריך לעשות דבר כדי לנהל את זיכרון ה-RAM של הטאבלט שלך
הדבר הראשון שצריך תמיד לזכור הוא שלמרות שהשכל הישר שלנו יכול לפעמים להוביל אותנו, כמעט אוטומטית, לסגור אפליקציות כשאנחנו מסיימים להשתמש בהן, מתוך מחשבה שעם זה אנחנו חוסכים משאבים, זו לא תמיד ההחלטה הטובה ביותר, לפחות לא כאשר זה מגיע לאפליקציות שאנו משתמשים בהן לעתים קרובות ושנפתח מחדש מספר פעמים במהלך היום.
וזה שאחרי הכל, יש להשתמש ב-RAM ומגיע שלב שבו אנחנו פשוט מבזבזים אותו אם נשאיר אותו ריק מדי. כמובן שיכולות להיות לנו יותר אפליקציות ברקע ממה שהטאבלט שלנו מסוגל לתחזק, אבל אנחנו לא צריכים לדאוג בקשר לזה, כי אנחנו צריכים לנהל את זה ולהבטיח את השטח שאנחנו צריכים. זה חלק מהעבודה של אנדרואיד וזה יעשה את זה אוטומטית.
מתי אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו
עם זאת אמרנו שאנחנו לא חייבים לעשות שום דבר ככלל, מה שאומר שיש כמה פעמים שזה לטובתנו לעשות זאת. הראשון והברור ביותר הוא במקרה שאפליקציה אינה פועלת כראויאו בגלל שחווית שגיאה או בגלל שאנחנו מזהים שיש לך אופטימיזציה גרועה. מאנדרואיד מרשמלו יש לנו מנהל זיכרון RAM מקורי מה שיאפשר לנו לטפל בהם ישירות, למרות שחלק מהיצרנים כוללים משלהם בהתאמה אישית שלהם.
מצב נוסף בו יכול להיות מעניין לקחת את המושכות לניהול זיכרון RAM הוא עם אפליקציות מסוימות תובעניות במיוחד (בדרך כלל זה קורה יותר עם משחקים וזה אחד הפונקציות העיקריות של אפליקציות ייעודיות לשיפור חווית המשחק שלנו) אם המכשירים שלנו לא נמצאים בשפע במיוחד בחלק זה של החומרה. לכל הפחות, תמיד מומלץ לסגור את כל האפליקציות שאיננו משתמשים בהן.
כמה זיכרון RAM אנחנו צריכים: חושבים במיוחד על אנדרואיד
כפי שכבר ציינו כשסקרנו את דרישות מינימום שהיום אנחנו יכולים לדרוש מהטאבלטים שלנו, עלינו תמיד לזכור שאלו להשתנות עם מערכת ההפעלה ו-RAM הוא דוגמה ברורה במיוחד. זה לא שחלקם יעילים יותר מאחרים, אלא שכן דרכים שונות לנהל אותו.
תפוח עץ הצליח להסתדר עד לאחרונה עם סכומים שנראו מגוחכים מנקודת מבט של מכשיר אנדרואיד, מכיוון שהם מגבילים הרבה יותר את השימוש במשאבים שיישומים יכולים לעשות ברקע. מערכת ההפעלה של Google נותן להם יותר חופש אבל, כפי שכבר הסברנו, גם לא יכול לנצל יותר מ-4 GB, אז אנחנו לא הולכים לנצל נתונים גבוהים יותר, בניגוד למה שיקרה עם טאבלטים Windows. גם אנחנו לא צריכים את זה, כי אפליקציות נועדו להיות קלות יותר.
המינימום והמומלץ
למרבה המזל, אפילו לא בין טבליות זולות בדרך כלל לא נמצא שום מכשיר עם פחות מ-1 GB, שכרגע נוכל לשקול את המינימום החיוני. היוצא מן הכלל היחיד הם אולי חלק מה טבליות לילדים זול יותר, שבדרך כלל מגיע עם חומרה הרבה מתחת למה שהיינו רואים כמקובל במקרים אחרים וזו אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו תמיד ממליצים לך להתאים עבורם טאבלט רגיל.
אם אנחנו משתמשים אינטנסיביים, לעומת זאת, עלינו להמליץ לך להשיג מכשיר שיש לו לפחות 2 GB וזה מובן מאליו שאם אתה יכול להרשות לעצמך להשיג את הדגמים הבינוני-גבוהים שכבר מגיעים עם 3 או 4 GB של זיכרון RAM, זה באמת הכי מומלץ. עם בואו של האחרון טאבלטים של Huawei o Mi Pad 3 זה כבר אפשרי לחלוטין החל מ-250 יורו בערך.
האם מכשירי אנדרואיד עם יותר מ-4 GB הגיוניים?
כרגע לא פגשנו אף יצרן שהחליט להשיק טאבלט עם יותר מ-4 ג'יגה זיכרון RAM, אבל כבר ראינו כמה סמארטפונים שחרגו מהנתונים האלה, הדוגמה הידועה לשמצה היא ה-OnePlus 5 עם 8 GB. כבר ראינו את ה-OnePlus 3 עם פיגור של 6 GB מאחורי ה-Galaxy S7 Edge ונראה שהמצב לא השתנה הרבה עם הדגם החדש. כפי שראינו עם בדיקות שבוצעו על ידי AndroidPitאפילו שימוש באפליקציות ייעודיות למיצוי השימוש בזיכרון ה-RAM של המכשירים שלנו, איננו יכולים לנצל אותן.
לא ניתן להכחיש, מצד שני, שככל שהחומרה של המכשירים משתפרת, מתכננות גם יותר ויותר אפליקציות תובעניות ושאם נחפש אחת כזו טאבלט עמידתמיד יהיה רעיון טוב להשקיע במעבדים טובים ובכמות טובה של זיכרון RAM, ואנחנו לא יודעים אם בשלב מסוים אנדרואיד תסתגל לאפשרויות החדשות שנפתחות. בכל מקרה, כפי שאמרנו, הטופ בטאבלטים הם 4 GB, ומאלה כן שאנחנו יכולים להפיק תועלת רבה.